נטע דצינגר זמרת ויוצרת
מספרת על סדנת:"דמיון מודרך עם
גבישים"
לפני כמה שבועות נכנסתי לסדנה
שהעבירה טליה.
באתי כאורחת. השיעור שלי התבטל
בסטודיו ליד אז נכנסתי.
נשכבתי על אחד המזרונים, בין שאר
המשתתפים .
עצמתי עיניים, חשבתי שזו הזדמנות
מצויינת לנוח קצת.
טליה התחילה לדבר ולאט לאט
נרגעתי.
היא הניחה על כל אחד מאיתנו אבן.
במהלך התרגיל\ מדיטציה, פגשנו
בדמות כלשהי.
הדמות שעלתה ברוחי היתה של דוד
שלי.
שלפני כמה חודשים נפטר באורח
פתאומי.
עד אז כל מחשבה או תמונה שלו
במוחי גרמה לי להתכווצות חזקה בכל
הגוף.
אבל התמונה ההיא היתה שלווה
וטובה. הוא דיבר איתי. אני דיברתי
איתו.
מאד התרגשתי כשהתעוררתי.
משהו בחדר ההוא, באנרגיה,, באוירה,
בטליה, גרם לי להיות בטוחה.
נגעתי במשהו שרוב הזמן רק דחפתי
עמוק פנימה.
גם אם זה היה לשבריר שנייה.
מטופלת מספרת על "פרחי
באך".(סיגל ק. בת 29)
בתקופה שבה כל כך הרבה אנשים
סביבי לוקחים כדורים נגד דיכאון
כדי להמשיך עם היום יום שלהם, אני
בחרתי לנסות פרחי באך. לא שהייתי
בדיכאון קליני אבל הגעתי למצב
שאין לי באמת רצון לקום בבוקר וכל
פעולה, הכי פשוטה מרגישה כמו עול
שאני לא יכולה לעמוד בו,
הפגישה הראשונה עם טליה הייתה
מפחידה, בעיקר כי לא ידעתי למה
לצפות ומעוד הופתעתי.. טליה יכלה
לאבחן את מצבי ולדעת מה קורה
בתוכי בלי שאאלץ להסביר,להבין או
לנתח את עצמי..
התמציות השפיעו באופן כמעט
מיידי. בשבועיים הראשונים של
הטיפול בכיתי כפי שלא בכיתי מאז
שהייתי ילדה, הרגשתי כאילו שכל
הדמעות שהיו עצורות בתוכי כל כך
הרבה זמן משתחררות סוף סוף. הגוף
שלי החל להתנקות ולשחרר את כל
הלחץ שהיה אצור בו. הרבה רגשות
עלו, רגשות ואלה היו רגשות שכבר
לא יכולתי להדחיק או להתעלם
מקיומם.
אני כמה חודשים אחרי תחילת
הטיפול וחיי נראים אחרת
זה לא שהכל נהיה פתאום ורוד,
עדיין יש ימים קשים, אבל השינוי
הגדול הוא ברצון שלי לעבוד,
להתקדם ולהאמין. אחרי תקופה ארוכה
של חוסר בהירות, בלבול וחוסר
תכלית אני מצליחה לראות לאן
ברצוני להגיע, ובעיקר, אני שמחה,
שמחה לחיות. |
